top of page

כתף קפואה

בעיה שכיחה למדי המאופיינת בכאב והגבלה בטווחי תנועת הכתף. מופיעה בד"כ בגילאים 35-65. מפרק הכתף עטוף במעטפת דקיקה וגמישה הקרויה "קפסולה". גמישותה הרבה היא שמאפשרת לכתף טווח תנועה רחב כ"כ.מסיבות שאינן ברורות, ב"כתף קפואה" הקפסולה הופכת מעובה ולא גמישה. לעיתים זה קורה אחרי חבלה לכתף אך במרבית המקרים לא ימצא גורם ברור. מחלות שונות כגון סכרת, תת פעילות בלוטת התריס ועוד, מעלות את הסיכון ללקות בתופעה זו בצורה משמעותית.הכאב מתחיל בד"כ באופן הדרגתי ומאופיין בעיקר בכאב לילי ובמקביל ישנה ירידה בטווחי התנועה.מצב זה יכול להמשך חודשים רבים.הטיפול בשלבים הראשוניים נועד להוריד את רמת הכאב. לאחר שטווחי התנועה מתחילים לחזור ניתן להתחיל בביצוע פיזיותרפיה להשבת הטווח וחיזוק. הכתף.במקרים קיצוניים יש צורך בהתערבות ניתוחית שמטרתה חיתוך הקפסולה והשבת טווחי התנועה.

תסמונת הצביטה (Impingement Syndrome) וקרעי גידי השרוון המסובב

השכיחה מבין כל בעיות הכתף הינה תסמונת הצביטה. גידי השרוול המסובב (Rotator Cuff) הינם גידי 4 שרירים שתפקידם הנעת הכתף וייצובה. הם ממוקמים מתחת לעצם האקרומיון שהיא זיז של עצם השכמה וממוקמת מעל לכתף. בכל פעם שהיד מורמת הגידים מחליקים מתחת לעצם האקרומיון. אם האקרומיון בולט מטה לתוך החלל התת-אקרומיאלי (החלל שמתחת לאקרומיון ומעל לגידי השרוול המסובב), יתחככו (יצבטו) הגידים מול האקרומיון ותהליך דלקתי יווצר.
הגידים יכולים גם להיפגע מאירוע חבלתי או, שכיח יותר, ממה שקרוי "שימוש יתר". כאשר הגידים נפגעים הם הופכים מעובים ובכך קטן החלל התת-אקרומיאלי. הדבר גורם לגידים הפגועים להצבט שוב ושוב מול האקרומיון. הצביטה החוזרת הזו יכולה בסופו של דבר, לגרום לקרעים בגידי השרוול המסובב, אשר היווצרותם עלולה להגביר את הכאב ולגרום לחולשה של הכתף. גידים פגועים וחלשים יקרעו בקלות יחסית בהשוואה לגידים בריאים וחזקים.

טיפול:
הורדת עומס פעילות, שינוי דפוס פעולת הכתף, חיזוק השרירים המניעים אותה ושיפור התיאום בין השרירים- כל אלו יעשו בעזרת פיזיותרפיה ואימון אישי מרובה.
במצבים של כאב מגביל משמעותי ניתן לשקול הזרקת נוגדי דלקת לחלל התת-אקרומיאלי.
אצל מטופלים שלא ניתן להשיג שיפור במצבם, או במקרים של קרעים מלאים כואבים של גידי השרוול המסובב, יש צורך לעיתים בטיפול ניתוחי.



פריקות כתף

הכתף הינו המפרק בעל טווח התנועה הגדול מכל מפרקי גופנו. יציבות המרפק תלויה רבות ברצועות העוברות בין עצם הזרוע לשכמה. כמו כן היציבות תלויה במבנה העצמות היוצרות מפרק מכתש ועלי, בסחוס המפרקי ובהתעבות סחוסית סביב הגלנואיד (המכתש) הקרויה לברום, וכן בשרירים המקיפים את הכתף.
פריקת כתף הינה מצב בו ראש עצם הזרוע (העלי) זז ממקומו ואינו נמצא יותר מול הגלנואיד (המכתש). במרבית המקרים ינוע ראש עצם הזרוע קדמית לגלנואיד- פריקה קדמית.
מרבית הפריקות הן תוצאה של חבלה משמעותית כאשר הזרוע מורמת הצידה ובסיבוב חיצוני במרבית המקרים תוצאה של פעילות ספורטיבית או נפילה באנרגיה גבוהה.
הפריקה תגרום לכאב עז והמטופל יחזיק את הזרוע רחוק מגופו בכדי להקל על הכאב.
יש לפנות לטיפול מיידי בחדר מיון או כל שירות חירום אחר.
בחדר המיון יבוצעו צילומים והכתף תוחזר למקומה. לאחר מכן תושם הזרוע במתלה לתקופה מסויימת והמטופל יבצע פיזיותרפיה.
אחד הסיבוכים אחרי פריקת כתף הינו פריקות חוזרות ונשנות של אותה כתף. הדבר שכיח בעיקר אצל צעירים ויותר אצל אלו הפעילים ספורטיבית. במקרים אלו יש לעיתים צורך בהתערבות ניתוחית לצורך ייצוב הכתף. במרבית המקרים נעשים ניתוחים אלו בשיטה ארטרוסקופית.
בשכבת הגיל הבוגרת יותר ייתכנו, כתוצאה מהפריקה, גם קרעים בגידי השרוול המסובב. גם כאן יש צורך בחלק מן המקרים לטפל ניתוחית.



שברים בעצם הבריח

עצם הבריח הקרויה קלביקולה ממוקמת מעל בית החזה. מחברת בין עצם החזה (הסטרנום) לבין עצם השכמה (הסקפולה). ניתן למשש את עצם הבריח בקלות שכן חלקים ממנה מצויים ממש מתחת למעטה תת עורי דק.
שברים בעצם הבריח יכולים להגרם בכל הגילאים. הגיל השכיח ביותר הינו מבוגרים צעירים. הגורם העיקרי הינו נפילות וחבלות ישירות של עצם הבריח (נפילה במהלך משחקי ספורט על הכתף או על יד מושטת לפנים, נפילה בזמן רכיבה על אופניים וכו').
המטופל יחוש כאב עז באיזור הכתף וקושי משמעותי בהנעתה. נפיחות והופעת שטפי דם מצויות כמעט תמיד. בחלק מן המקרים ישנה פריצה של העור ע"י חלקי השבר- שבר פתוח.
בחשד לשבר שכזה יש לפנות באופן מיידי לחדר מיון לצורך ביצוע צילומי רנטגן. כמו כן יש לשלול פגיעה עיצבים או בכלי דם.
בחלק גדול מהשברים הללו ניתן לטפל באופן שמרני- קיבוע היד המתלה, קומפרסים קרים על איזור השבר, נוגדי כאב ובהמשך תחילת ביצוע פיזיותרפיה.
במקרים מסויימים כגון שברים פתוחים, ריסוק משמעותי או קיצור משמעותי של העצם ההמלצה תהיה טיפול ניתוחי. בטיפול שכזה מוחזרים חלקי השבר למקומם ומקובעים באמצעים שונים.
חזרה לפעילות מלאה תהיה אחרי כשלשה חודשים, בד"כ ללא כל הפרעה תפקודית.
עלולה להשאר דפורמציה (שינוי צורה) מסויימת באיזור השבר.



פגיעות במפרק האקרומיוקלביקולרי

בקצה המרוחק של עצם הבריח (קלביקולה) היא נפגשת עם זיז של עצם השכמה (סקופלה) הקרוי אקרומיון.
המפגש ביניהן קרוי המפרק האקרומיוקלביקולרי (AcromioClavicular Joint).
פגיעה במפרק זה יכולה להגרם כתוצאה מחבלה, בד"כ נפילה ישירה על הכתף, או משינויים ניווניים המתרחשים עם הזמן ולעיתים תלויים בעומס שהופעל על אותו מפרק.
בחבלות עלולה להיות פריקה של המפרק. ישנן דרגות שונות של פריקה המציינות את מידת התזוזה והרקמות שנפגעו.
חבלה שכזו תגרום לכאב משמעותי ולעיתים קרובות הופעת מדרגה משמעותית באיזור שמעל הכתף.
המדרגה הינה תוצאה של צניחת הזרוע כולה עקב הפריקה.
יש להגיע לבדיקה באופן מיידי שתכלול תמיד צילומי רנטגן ובדיקת רופא.

חבלות ברך

קרע במיניסקוס (סהרון)

בתוך הברך מצויים שני גופים סחוסיים הקרויים מיניסקוס ים. האחד בצד הפנימי(מדיאלי) והשני בצד החיצוני (לטרלי). אלו הם בעצם גופים סחוסיים צפים בתוך הברך ומצויים בין עצם הירך לעצם השוק.צורתם כצורת האות C ומכאן שמם בעברים סהרונים. פרופיל המיניסקוס משולש כך שהוא מעובה בצד החיצוני ודקיק בחלק הפנימי. אספקת הדם הינה בעיקר לחלק החיצוני ולכן פגיעות בחלק הפנימי לא עוברות ריפוי.תפקידם- בלימת זעזועים ע"י חלוקה שווה של העומס על משטחי הברך וכן יש להם תרומה ביציבותה של הברך.


חסר של המיניסקוס או פגיעה בתפקודו יביאו לכך שיווצר עומס נקודתי באיזורים שונים וע"י כך לשחיקה מואצת בסחוס המפרקי (זה המצפה את קצות העצם ומאפשר החלקת העצמות זו על זו באיזור המפרק). שינויים אלו הינם שינויים ארטריטיים.
הגורמים העיקריים לקרע מיניסקוס הינם קרע על רקע חבלתי (בעיקר פגיעות ספורט אצל צעירים), או על רקע שינויים ניווניים אותם עובר המיניסקוס בגיל מבוגר יותר, המיניסקוס הופך לשביר יותר ופעולות רגילות גורמות לקריעתו.
הסימנים הם בד"כ כאב ונפיחות בשלב הראשון. סימן נוסף הינו נעילת הברך (חוסר יכולת ליישר את הברך). בחלק מן המקרים יתלונן המטופל על נקישות מהברך או תחושת גוף חופשי.
האבחון יעשה בדיקה  פיזיקלית של הברך וכן  בעזרת בדיקות הדמיה ובעיקר בדיקת MRI.
הטיפול תלוי בסוג הקרע, גיל המטופל והפעילות אותה הוא מבצע. כמו כן בתלות בתגובה לטיפול שמרני כגון- שינוי אופי פעילות, טיפול נוגד דלקת ופיזיותרפיה.
באם הטיפול השמרני לא מועיל או במקרים בהם מדובר באנשים פעילים מאוד יהיה צורך בהתערבות ניתוחית. הניתוחים המקובלים הינם ארטרוסקופיים. ישנה אפשרות של חיתוך האיזור הקרוע או, בחלק קטן מן המקרים, תפירת המיניסקוס (בתלות בסוג ומיקום הקרע וגיל המטופל).
לאחר כריתת מיניסקוס החזרה לפעילות מהירה למדי. לאחר תפירה יערך תהליך השיקום מס חודשים.



קרע ברצועות הצולבות

בברך ארבע רצועות מייצבות עיקריות. שתי רצועות צידיות, פנימית (MCL ) וחיצונית (LCL ). וכן שתי רצועות צולבות, קדמית (ACL ) ואחורית (PCL ).
לרצועה הצולבת הקדמית תפקיד הכרחי בייצוב הברך. קרע ברצועה זו יגרום בד"כ לתחושת חופש בברך, שבאה לידי ביטוי בתופעה של "בריחת הברך".
קרעים ברצועה הצולבת הקדמית קשורים בד"כ לפעילות ספורט. אך פגיעות נוספות כתאונות דרכים, נפילות מגובה וכו' עלולות לגרום לקרע גם כן.
חשוב לציין כי בכ 80% מהמקרים של פגיעות בפעילות ספורט אין מדובר בפגיעות שהן תוצאת חבלת מגע (תיקול). בד"כ יהיו אלו חבלות סיבוביות כגון נחיתה מניתור.
המטופל יחוש במקרים רבים שהברך בורחת במהלך הפגיעה ולעיתים אף ישמע קול ("פופ") מבירכו.
יופיעו במרבית המקרים נפיחות משמעותית וכאב משמעותי.
האבחנה תעשה בבדיקה פיזיקלית ובשימוש ב MRI.
במיקרים רבים תלווה פגיעה זו בפגיעות נוספות כגון קרע במיניסקוס או קרע ברצועה נוספת בברך.
לא כל מקרי הקרעים ברצועה הצולבת הקדמית מחייבים טיפול ניתוחי וזאת כמובן בתלות בפעילות המטופל, גילו והסימנים הנילווים לפגיעה. כמו כן תגובה לפיזיותרפיה וכו'.
הניתוח לטיפול בקרע שכזה הינו שחזור הרצועה. ניתוח בו הרצועה הטבעית מוחלפת ברצועה תחליפית שיכולה להיות גיד הנלקח מהמטופל עצמו או כזה הנלקח מתורם.
סיבוכי הניתוח כוללים זיהום, התמשכות תחושת חוסר יציבות, הגבלה בטווחי תנועה, כאב וכו'. בכל מקרה במרבית המקרים התוצאות טובות ומשביעות את רצון המטופלים.
השיקום לאחר ניתוח שכזה הינו ארוך והחזרה לפעילות ספורט תהיה רק 6-9 חודשים מהניתוח.



כאב בקדמת הברך

פיקת הברך הינה אחת משלוש העצמות המרכיבות את מפרק הברך (יחד עם עצם הירך ועצם השוק). באיזור המפרק מצופות העצמות בשכבת סחוס חלק המוריד את החיכוך במהלך תנועת המפרק. הפיקה עצמה טמונה בתוך כיד המקשר בין השריר הארבע ראשי (שריר הירך הקדמי) לבין עצם השוק. חשיבות הפיקה בהגדלת מנוף הכוח המאפשר את יישור הברך. מנוף זה מעלה בכ 30% את כוח היישור (בעיטה) של הברך.
בעיות בפיקה והרקמות סביבה יגרמו לכאב המופיע בד"כ בקדמת הברך  בד"כ בעת עליה במדרגות, ישיבה ממושכת או כריעה על הבירכיים.
ישנן מס בעיות נפוצות הגורמות לכאב שכזה:
Chondromalacia Patella (Runners Knee)-  בד"כ צעירים פעילים ספורטיבית. פיקת הברך מתחככת בעצם הירך בזמן תנועת הברך ולעיתים נגרם גירוי לשכבת הסחוס. הגירוי גורם לתגובה דלקתית הגורמת לכאב.  הנזק הנגרם לסחוס שונה מזה הנגרם בגיל המבוגר יותר (אוסטאוארטריטיס) והוא הפיך.  הטיפול כולל בד"כ מנוחה, שינוי דפוס פעילות ופיזיותרפיה. טיפול בתרופות נוגדות דלקת יכול להוריד את הכאב בשלב הראשוני. בחלק קטן מהמקרים יהיה צורך בהתערבות ניתוחית-  שינוי מנח הפיקה ושחרור רקמה הדוקה מדי.
Patellar’s Tendinitis (Jumpers Knee)- גיד הפיקה מחבר בין הפיקה לעצם השוק.יחד עם השריר הארבע ראשי והגיד שלו הם אלו שמאפשרים את יישור הברך באופן אקטיבי. לעיתים הופך הגיד והרקמות סביבו למודלקים וזאת בד"כ כתוצאה מעומס יתר ובעיקר כזה הכולל קפיצות מרובות (כדור סל, כדור עף), אך גם אצנים ושחקני כדור רגל יסבלו מפגיעה כזו. ישנו כאב ישירות מעל גיד הפיקה.
הטיפול כולל הפסקת פעילות הגוררת עומס ישיר על גיד הפיקה- יש להימנע מפעילות הגורמת לכאב האופייני.  פיזיותרפיה- טיפול מקומי, מתיחות שרירי הירך והשוק וחיזוקם. שימוש ברצועה המונחת מעל הפיקה, או טייפינג המבוצע ע"י פיזיותרפיסט. במקרים נדירים ועקשניים במיוחד יהיה צורך בהתערבות ניתוחית.
Prepatellar Bursitis-  בורסה הינה שקיק דקיק שתפקידו הורדת חיכוך בין מבנים שונים בגוף במהלך תנועה. בד"כ היא מזכירה בלון ריק מאויר אך יכולה להתמלא בנוזל דלקתי מה שקרוי בורסיטיס. בד"כ כתוצאה מחבלה ישירה או גירוי מתמיד. אחת הסכנות הינה שהנוזל יזדהם ואז נקבל בורסיטיס מזוהמת.
הסימנים הינם נפיחות מעל הפיקה, חום מקומי, כאב בהנעת הברך.


כתף קפואה
תסמונת הצביטה
פריקות כתף
שברים בעצם הבריח
פריקות מרפק
קרע במיניסקוס
קרע ברצועות הצולבות
כאב בקדמת הברך
bottom of page